חדשים לבקרים נפוצות שמועות על הקפאת "חוק קמיניץ", אי אכיפה בעניין שימושים למגורים וארכות מובנות טרם ביצוע אכיפה. סוגיות אלו והעלאת טענות בלתי מבוססות חושפות את ציבור המתיישבים לתחושות קשות של בלבול וחוסר יציבות בדבר העתיד וכיצד ראוי ונכון להם לפעול.
שפיכת אור בעניין הגורמים והשיקולים אשר אותם יש לשקול, מקום בו מתבצעים בפועל שימושים חורגים, יהיה בה בכדי לתת כלים אפקטיביים ביד המתיישב לשקלול צעדיו בדרך אחראית, המותאמת לצרכיו ואילוציו האישיים, ולמנוע ממנו השקעת כספים בהתגוננות משפטית עקב ניהול שגוי.
קיימים שלושה אפיקי אכיפה עיקריים אשר יש לתת את הדעת בעניינם:
1. היחידה הארצית לאכיפת דיני המקרקעין- אכיפה מנהלית: נכון למועד כתיבת שורות אלו תיקון 116 עודנו בתוקף ולא שונתה מדיניות האכיפה ביחס לשימושים המבוצעים מחוץ לחלקת המגורים ואינם ברי הסדרה. המשמעות הינה שככל ושימושים אלו ימשכו ולא תושג הסכמה מול היחידה להסדרתם / פינויים- הן בעל הנחלה והן המשתמש בפועל יהיו חשופים לקנסות מנהליים בסכומים בלתי מבוטלים.
לעיתים נשמעות טענות כי "אין סיכוי שקנסות אלו יאושרו על ידי בתי המשפט שכן מדובר בענישה בלתי מידתית". תמהני מי הוא בר הדעת אשר מוכן להיות זה שעליו יערך הניסוי האם אכן הקנס ינתן בפועל אם לאו.
דה פקטו, בעת האחרונה החלו להינתן פסקי דין בתיקים המנהליים ובהחלט ניתן לראות כי בתי המשפט "מיישרים קו" עם קנסות אלו.
משכך – הבחירה להתעמת משפטית מול קנס מינהלי חייבת להיות זהירה ומושכלת.
2. אכיפה פלילית: בניה שלא כדין ושימושים חורגים מהווים עבירה על חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. בהתאם לאמור ומתוקף העובדה כי מדובר בעבירה מסוג אחריות קפידה, די בהוכחת עצם ביצוע העבירה כדי לנקוט בהליך פלילי ובהגשת כתב אישום בגין האמור.
יצוין כי על פי רוב, מקום בו נוהל כנגד אדם הליך פלילי בגין עבירות השימוש, לא ניתן יהיה להשית בעניינו אף קנס מנהלי.
3. רשות מקרקעי ישראל: מדיניות האכיפה של רשות מקרקעי ישראל שונתה באופן משמעותי בעשור האחרון. אם בעבר היינו רגילים לראות תביעות להפסקת שימוש ולהריסת מבנים, כיום לתביעות אלו מתווספת תביעה כספית לתשלום דמי שימוש בסכומים בלתי מבוטלים. הסכומים הנגבים בהליך המשפטי כוללים רכיבים "עונשיים" במהותם וכוללים תשלום של 6% דמי שימוש (במקום 5% במקרה הסדרה), רכיב היזמות אינו מופחת ולעיתים מחושב לא רק על רכיב הקרקע אלא אף על הבניה עצמה. מדי פעם ניתן פסק דין המהווה קרן אור למתיישבים כאשר בתי המשפט לא מאשרים את אותם הרכיבים. דא עקא, ככל שהסוגיה מגיעה לפתחן של הערכאות הגבוהות יותר, הנטייה הינה לאשר את דרישות הרשות.
חרף האמור, על פי רוב קיימות דרכים לגיטימיות ונכונות אשר יש בהן כדי להפחית מן הסכומים המשולמים כקנס או כדמי שימוש. ניהול משפטי ואדריכלי נכון של הדברים יפנה משאבים אלו לאפיק ההסדרה ולתכנון המותאם אישית למתיישב. כל מקרה צריך להיבחן לגופו ולקבל מענה ספציפי המותאם למצב הייחודי באותה הנחלה