ימי החנוכה הינם ימים מיוחדים, ימים בהם אנו מרבים באורה, מדליקים את נרות החנוכה ומתכנסים יחד בני המשפחה לחגוג יחד את הנס אשר נעשה ליהודים אז בימי החשמונאים.
גם היום, במציאות המושבית הקיימת, כאשר כל בני המשפחה מתכנסים יחד, ללא מריבות, ללא טינה ומלחמה, לחגוג יחד את הדלקת נרות החנוכה- בהחלט ניתן לראות בזה נס.
איך ניתן לשמר את התא המשפחתי מלוכד במציאות המורכבת בה קיימת הגבלה על הורשת הנחלה למספר יורשים?
עו"ד נעמה בר יעקב עושה סדר בנושאים הכואבים למתיישבים בארץ
כללי רשות מקרקעי ישראל קובעים באופן ברור כי נחלה ניתן לרשום רק על שם תא משפחתי אחד, כלומר, בשונה מכל נכס אחר אשר יש לנו, אותו ניתן למכור בעסקה אחת למספר רוכשים/ להוריש אותו למספר ילדים, בנחלה, אופציה זו הינה בלתי אפשרית. את הנחלה ניתן יהיה להוריש אך ורק לילד אחד.
כלל זה של רשות מקרקעי ישראל, הינו מתכון בדוק ומובטח לסיכסוכים, ביחוד כאשר אין די כסף בעזבון כדי לפצות את יתר הילדים בסכום שמאזן את ההטבה אשר ניתנה לאחד מהם ולחילופין, כאשר לילד אשר מקבל את הנחלה, אין את האמצעים הכספיים כדי לפצות את אחיו מהכספים שלו, מה גם, כאשר הסכומים לפיצוי אינם חלק מהעזבון (במקרה של פטירה), אזי סכומים אלו יהיה כרוכים במיסים, עובדה אשר מסבכת עוד יותר את המשוואה.
אם כך, מה כן ניתן לעשות?
1. אם אנחנו רוצים לייצר פתרון שיקנה זכות במקרקעין למספר ילדים כלומר- שהזכות בקרקע תרשם בפועל על מספר ילדים- הפיתרון הינו היוון ופיצול מגרשים בהתאם לתב"ע הרלוונטית, בדרך כלל ניתן לפצל עד שני מגרשים- פיתרון זה הינו היקר ביותר אולם מאידך הוא גם זה שמבטיח הכי טוב את הזכויות של כל אחד מהילדים בנחלה ומונע סיכסוכים ארוכי טווח.
פיתרון זה הינו אפשרי כל עוד מדובר בשלושה ילדים לכל היותר. מעבר לשלושה ילדים, בד"כ, הנושא הינו מורכב הרבה יותר.
2. מינוי בן ממשיך- אפשרי רק במושבים סוכנותיים אשר עדיין חתומים על הסכם תלת צדדי. חלופה זו הינה מורכבת כאשר ניתן לומר שבמצבים מסויימים זו חלופה טובה ומאוד ובמצבים מסויימים חלופה זו הינה מסוכנת ואף תהווה כר פורה ביותר לסכסוכים.
א. היתרון במינוי בן ממשיך הינו שהנחלה נותרת בידי ההורים עד לפטירתם.
ב. ההעברה אינה כרוכה בדיווח לרשויות המס או בתשלומי מיסים.
ג. ניתן לבנות בית לבן הממשיך ככל והמינוי נעשה בהתאם להנחיות ונרשם כנדרש.
ד. ניתן לבטל את המינוי כאשר יוכחו נסיבות מסויימות המצדיקות את הביטול.
3. העברה ללא תמורה של הנחלה לאחד מהילדים-
הליך שכזה צריך להיעשות בזהירות רבה שכן, עם ביצוע ההעברה להורים אין יותר זכויות בנחלה ולא ניתן לחזור מביצועה. ההעברה ללא תמורה נעשית בד"כ כאשר הורה רוצה להבטיח בחייו כי בן מסויים יקבל את הנחלה מסיבותיו הוא. הליך זה ימנע סיכסוך בשאלה מי יקבל בעתיד את הנחלה אולם בהחלט יוצר הוא סיכסוך- למה דווקא ילד אחד קיבל ולא האחרים. בייחוד אם ההורים לא איזנו באופן זה או אחר את הנתינה הזו.
4. צוואה- צוואה שערוכה נכון, ובאופן חד וברור, עשויה למנוע סיכסוכים משפטיים, הצוואה תגדיר את הזכויות לאחר פטירת ההורים אולם כל עוד החלוקה לא תהיה מאוזנת, סביר שיהיה מי מהילדים שיתמרמר. במסגרת הצוואה ניתן לקבוע כיצד יחולקו הכספים שנותרו, הנכסים, מי יקבל את הנחלה כולל מנגנוני איזון.
5. אם ההורים רואים שלא ניתן יהיה להגיע לפתרון שיניח את דעת הכלל, ביכולתם לצוות כי לאחר פטירתם הנחלה תימכר והכספים אשר יוותרו- יחולקו שווה בין הילדים.
על פניו היתרון בחלופת המכירה הינה במניעת פתחון פה של הילדים של ירשו את הנחלה. מאידך גיסא, מדובר בחלופה אשר בה כספים רבים ישולמו עבור מיסים (כמעט 50% מהתמורה ככלל אצבע) וההפסד מהליך שכזה הינו ברור.
6. חלופת "שב ואל תעשה"- גם זו אפשרות, לא לעשות כלום ולקוות שבסוף יהיה בסדר. למרות שהניסיון מוכיח ש"בסוף" נהיה רק קשה יותר.
לסיכום:
לכל משפחה יש את המיוחדות שלה ואת הרגישות שלה, לכל בעלי נחלה יש את הסיפור האישי שלהם ואת הצורך שלהם. כדי להתמודד עם המורכבות הקיימת ביכולת הורשת הנחלה יש לנסות ולהתאים הסדר נכון ככל הניתן לכל מצב, ראוי להשלים את ההסדר אשר יוצע בהסכמים בין משפחתיים כדי לנסות ולצמצם ככל הניתן את הסיכסוכים.
ובכל מקרה, חשוב לזכור- כלל ראשון לפני כל דיון בשאלת אופן הורשת הנחלה הינו להסדיר את המבנים הקיימים ואת השימושים המבוצעים. ללא הסדרה מתאימה אנחנו רק יוצרים בעיות נוספות אשר במוקדם או במאוחר יהיה עלינו להתמודד איתם.
v